(כל פסקה תלווה ביצירת מוסיקלית בתקווה להנאת הקוראים)

הקדמה

טור הזה החל להיכתב בימים של חרדה עצומה. הספרס גרדו את ה – 20% ונוצר חשש גדול מאד שפופ לא יצליח להגיע ל -26 הניצחונות החסרים על מנת לשבור את השיא הכה מיותר הזה וללכת בבית.
לאחר מכן, הגיע חשש גדול אחר. הקבוצה לא הפסיקה לנצח עם מאזן של 60% ב- 10 המשחקים האחרונים, מדדי סטטיסטיקות מתקדמים ששמו אותה שכם לשכם לגולדן סטייט ובמקום שבו רואים בעיניים את המקום ה- 6. מהגזרה של פופ כבר זרקו רמזים שאולי הוא יישאר (אוי, האימה).
עכשיו כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה. דז'ונטה וחצי סגל בחופשת כריסמס (סליחה, קורונה), הקבוצה בסדרת משחקי חוץ מביכים ומתחבקים בכל פעם שעוברים את החצי.
לוטרי, הנה אנחנו באים.
"Loser – Beck"

"סוברו לגאסי"

בניגוד לימינו, פעם, לפני המון שנים, היו בכנסת ישראל אנשים ישרים, רציניים ומכובדים.
אולי אתם זוכרים את ח"כ אורן חזן ואת הישגיו הפרלמנטרים ומורשתו, אך מעטים יותר זוכרים את אביו, ח"כ יחיאל חזן שנתפס גונב את מנגנון ההצבעה על מנת שלא יהיה תיעוד על הצבעותיו הכפולות. בתגובה, הוא הכניס לשפה העברית את הביטוי הנפלא: "לא לקחתי את המוח".
אתם לא תשמעו אותי אומר שאם ניתן את הניהול ואימון הספרס לאורן חזן ואביו, נקבל קבוצה טובה יותר (טוב, אולי כן תשמעו אם תתקרבו ממש קרוב), אבל הטענה שלי די פשוטה:
אם אנו רוצים לרפא את הספרס, אנחנו חייבים להתחיל בהנהלה ובצוות האימון.  חייבים לקחת ולהחליף את המוח.
Brain Damage/ Pink Floyd

"אימפריות נופלות"

20 שנה שלטה הספרס בליגה. 20 שנה של הגעה לפליאוף מדי שנה, עם אחוז ניצחונות של כ- 70% ו- 5 אליפויות. שלטון שלא היה כמוהו בעוצמתו, בגדולתו ובמשכו בכל 4 הליגות המקצועיות הגדולות בעולם, בטח לא ב- NBA, הידוע כאחד הארגונים היותר שוויוניים שיש.
כשנשאל פופ לאחרונה, מה היה כל הקסם הזה, הוא ענה בצחוק: "לבחור את טים דאנקן בדראפט ולחיות מספיק זמן".
האמת, הוא לא צחק ואפילו לא הצטנע. הוא פשוט אמר את האמת, הרי כמעט כל תופעה בטבע, בעסקים ובכלל היא סינוסיאידלית:
השמש זורחת ושוקעת, הבורסה עולה ונופלת (נא לתפוס חזק במעקה, זה מתקרב), קבוצות עולות וקבוצות יורדות, אימפריות קמות ונופלות (תודה דן תורן על השיר הנפלא), אפילו ביבי כבר לא ראש ממשלה.
פופ יודע את זה. כל מה שעולה חייב לרדת (יעיד על כך סיפורו העצוב של מר יעקב ניוטון, אחיו של סייר אייזק ניוטון שגילה את כוח המשיכה בזמן שישב מתחת לעץ קוקוס באחד מהאיים הקאריביים, אך לצערינו, לא זכה לספר על כך). פופ בעצם טוען שברגע שטימי פרש, זה רק היה עניין של זמן שגם הספרס ישקעו ומצבו הנוכחי של המועדון הוא בלתי נמנע. האם זה באמת כך?
"אימפריות נופלות"/ דן תורן וחמי רודנר

להתחיל מבראשית

מול הטענה הזאת, על מחזוריות החיים, פאטאליות ושאר הממבו ג'מבו הניו אייג'י, קשה להחביא את הכישלונות המקצועיים של הספרס.
אני כבר לא מדבר על אי היכולת לשמור את קאווי במועדון או על חוזה "השודד בטרנינג" לגופה של פאו אלא כמה כישלונות צורבים אחרים, חדשים יותר:

• ההצלחה של דרוזן בשיקגו ממחישה עד כמה לא הצליחו לנצל אותו היטב בספרס.
• כישלונות הדראפט בדמותם סאמניץ, לוני (מי אמר פרימו?)
• חוסר היכולת לשפר ולקדם את קלדון ג'ונסון ודרק וייט למנהיגי הקבוצה (למרות השיפור לאחרונה, וייט יושב על חוזה יקר מדי). אפשר וצריך להתווכח אם המנהיגות של דז'ונטה היא חיובית או לא.
• חוסר היכולת להביא שחקנים מוכחים לקבוצה, שהספרס יכלו לשלם עליהם (דולר הוא דולר, במיוחד בטקסס עם הטבות מס)
• 10M $  לאל פארוק אמינו,  4M $ לצ'אנדלר האצ'יסון, ו- 3M $ ללוקה סמאניץ הם לא הדבר הכי טוב שאפשר היה לעשות עם הכסף שלך, גם אם אתה קבוצה עם התקציב ה- 26 בליגה (אולי במיוחד עם אחד התקציבים הכי נמוכים בליגה).

אז כנראה שמיסטר רייט, ה- GM, עושה לא  מעט  wrong. אז לפני שבוחרים עוד גארד בדראפט, חותמים על חוזה מקסימום עם דוייט הארוורד או מביאים את סימונס או את אירווינג תמורת חצי רוסטר, בואו נתחיל על לבנות הקבוצה מחדש. אבל ממש מחדש מהיסודות שלה או ליתר דיוק מה-  
מההנהלה,  אז מה האפשרויות?
בראשית/ גבי שושן

הקצפת הכחולה של הליגה

יש הסבורים שבזכות מזג האוויר הנפלא בטקסס, יופיין של הבחורות הדרומיות, האירוח הדרומי הידוע או הילתה הכסופה של השמש הבוקעת מאחוריו של הפופ ,יעזבו מיטב המאמנים וה – GM ים את משרותיהם העלובות בליגה ויצטרפו אל מסע הקסם המסתורי.
הנה עולה ובא מונטי ויליאמס המאמן של פניקס ,קווין סניידר עושה  buy out  מיוטה. אריק ספלטורה יעזוב את מיאמי הענייה והמדכדכת לטובת חופי טקסס המופלאים, מסאי יוג'רי יחל את מסעו מטורונטו אל הארץ המובטחת. סאם פרסטי יחזור להיות הסקאוט המוביל שלנו  וסטיב קר יחזור לצקת מים על ידיו של "בוסגה" מהנבחרת, יש לי חדשות בשבילכם: אתם צודקים.
יש גם משלוח חדש שהגיע הרגע מניו מקסיקו, רשום ע"ש וולטר ווייט. חומר מצויין.
להביא מאמן מצליח בליגה לספרס, זה כמו להחזיר את קאווי הביתה ולייבש אותו על הספסל כעונש. אין לזה שום סיכוי (עד כמה שבא לי).
White Room/ Cream

"האקסים"

הספרס מפורסמים ביצוא צוותי האימון שלה. איימה אודוקה, מאמן הסלטיקס הוא האחרון ברשימה מופלאה של 7 עוזרי מאמן שגדלו אצל פופ. מאמן שרלוט, ג'יימס בורגו, מייק בראון, ג'ים בוילן, ז'ק וואן, ג'ו פרוטני, קואץ באד, אלוף הליגה ולקינוח ברט בראון. המשותף לכולם:

• עבודה מקצועית ומוערכת מאד לטובת הספרס כעוזרי מאמן
• כישלונות מקצועיים ומפוארים בקבוצות ברחבי הליגה (עם הסתייגויות, כוכביות ויוצאי דופן).

אולי "באד" לא ירצה לעזוב את מילווקי אבל ברט בראון ישמח להגיע ולהתחיל את הפרוסס מחדש ל- 10  השנים הבאות.
ואם באמת רוצים לעשות את הצעד המתבקש זה לתת לבקי את המפתחות. היא מספיק שנים במערכת. מכירה את כל השחקנים, קשוחה אמיתית (לא, היא לא לוקחת שבויים). היא תדע לנהל את היומיום. היא רק צריכה את ה- GM הנועז והיצירתי שייתן לה את הגב והשכל כדי להבריק (נכתב לפני המעבר הכל כך עצוב שלה ללאס וגאס).
מריאן פייתפול הנפלאה בשיר של האקס המפורסם. Sister Morphin

היבשת הישנה

תמיד הספרס היו עוף מוזר. המוזרים האלה שמביאים אירופאים (מארגנטינה), אלה שמשחקים קבוצתי ולא הירו בול, קולעים עם הסל ולא מטביעים ואלה שלא בונים על שוק ה – FA, אלא אוהבים לגדל לבד בגינת הירק את שחקני הדאבל פיגורס שלהם מקרב בחירות הסיבוב הרביעי בדראפט.
אז אם מוזר, למה לא להתפלף לגמרי ולהביא את זליקו אוברדוביץ' לקווים. היה לכם משעמם במסיבות העיתונאים של פופ? תאכלו תחת במבטא סרבי,  ביצ'ס.
זה הזמן להתעדכן במגוון הקללות. אני כבר שומע את הפיפס של תחנות הטלוויזיה ארוך ומתמשך לאורך כל פסקי הזמן. לידו, פופ נשמע כמו ילדה קטנה עם קוקיות.
רוצים הצגה כפולה? גם פיני גרשון פנוי .הוא עצלן מדי לאמן. תנו לו להתראיין עם המבטא המקסים שלו בתור ה- GM.

לכבוד היוגוסלבים, פרנץ פרדיננד: Take me out

"הווטרנים"

יש טענה שאומרת שעל מנת להיות מאמן/ מנהל מצויין, כדאי שתהיה שחקן עבר. לאו דווקא ה- MVP הכי טוב או ה- GOAT (מייקל הוא אחד מהבעלים הכי גרועים בליגה), אלא דווקא שחקן משנה, עם הרבה אינטליגנציית משחק:
פט ריילי היה כזה, פיל (היללן)(ג'קסון, דני איינג', סטיב קר שהביא במו ידיו 2 אליפויות בתור שחקן רוטציה 9-12. טיירון לו מאמן לא רע בכלל. אין ספק שהמודל הזה עובד לא רע (דוק ריברס לא נחשב).
בשנה האחרונה, יש שיפור במודל. לא עוד שחקני עבר שוליים, אלא כוכבים של ממש שלא רק שהיו שחקנים מבריקים עם מוח כדורסל מהמעלה הראשונה, אלא גם מנהיגים שהנהיגו את קבוצותיהם ומבינים משהו באגו ובניהול של כמות האגואים המטורפת בליגה. סטיב נאש קיבל את המפתחות בברוקלין (ובינתיים משלם שכר לימוד), ג'ייסון קיד מאמן את לוקה, הידוע בכינויו "דאלאס מאבריקס" (אני מקווה שהפעם קיד עסוק מספיק כדי לא להרביץ לזוגתו). או צ'ונסי ביליפס. אפילו מיודענו היקר אנטוני פארקר משמש היום לעוזר ה- GM של אורלנדו.
מה הבעיה לקחת לוטרן כזה ולתת לו את המפתחות?
נעימת הפתיחה לסדרה המצוינת: "אחים לנשק"/ band of brothers

ולתשובה הנכונה

הפתרון לבעיית הניהול והאימון בספרס לקראת עזיבתו המבורכת של קואץ' פופ נמצא ממש מתחת לאף והוא משלב את כל  הטוב שסקרתי עד עכשיו.
אם רוצים GM מנוסה, יצירתי שמכיר היטב את היבשת הישנה ויכול להביא לליגה צבעים, כישרונות והעזה שאפיינו אותו כשחקן, טוני פארקר יכול להיות GM נהדר. הוא כבר שילם את השכר לימוד שלו עם הפרויקט המצוין שלו בוילבראן. רוצים מאמן נועז, מבריק ומטורף שיהפוך כל חולשה לחוזקה, יטריף את הקהל ואת השחקנים. יחזיר עטרה ליושנה וייתן את הפאשן הלטיני הדרוש להחיות את הפרנצייז הצולע הזה, מאנו יהיה מאמן יותר טוב מנאש, קיד או צ'ונסי. בזה אני בטוח. הוא כבר מונה לתפקיד (ייצוגי) במועדון. הוא כבר לומד את המערכת, מכיר את הנפשות הפועלות. מכאן מתבקש רק הצעד הבא.
רוצים מאמן / מנטור יציב, שקט בוטח, בעל פילוסופיית משחק קבוצתי. מאמן שיחדור מתחת לעור של כל מאמן או כוכב יריב שיעז. שחקן שיכול לעביר את הנחיות האימון במבט מצמית.
אצלו הפרימדונות ירקדו בשלשות. האיש שניצח את גארנט, את שאקיל, קובי ולברון לא יתרגש מאיזה "פה גדול" , קחו את עוזר המאמן לשעבר של הספרס, ה- HOF האגדי של הקבוצה, מר טימי דאנקן.

"הכדורסל היפה" מ-2014

נ.ב.: המחשבה על דיאו כעוזר מאמן עושה לי עור ברווז.